זכרון למיומנויות - מהו, ומדוע הוא חשוב לילדים?

מתי בפעם האחרונה השקעת מחשבה כיצד לשרוך את שרוכי נעלייך?

מתי בפעם האחרונה השקעת מחשבה כיצד לשרוך את שרוכי נעלייך?

או, כשהעתקתם מתכון שמצאתם ברשת לפיסת דף, האם השקעתם מחשבה כיצד יש לכתוב את האותיות? זיכרון למיומנויות (נקרא גם זיכרון פרוצדורלי) הוא הזיכרון שלנו לפעולות (פרוצדורות) כמו רכיבה על אופניים, פעולת הגזירה, וכדומה. אלה דברים שאנו זוכרים, לאחר שלמדנו אותם, לטווח ארוך, ולכן זהו זיכרון שנחשב כחלק מהזכרון לטווח הארוך. יש כל מיני סוגים של דברים שאנחנו לומדים לטווח הארוך. יש זכרונות שקשורים יותר למידע מפורש, כמו "באיזו שנה הוקמה מדינת ישראל" או "כשהייתי קטן, אני זוכר מתי לקחו אותי לסרט בפעם הראשונה". זכרונות מידע מפורש כגון אלה, שייכים למנגנון זיכרון ששמו "הזיכרון הדקלרטיבי". אבל ידע כמו רכיבה על אופניים, שחייה, פעולת ההליכה, עלייה וירידה במדרגות, גזירה, שריכת שרוכי נעליים, נגינה בפסנתר או על תופים - דברים שהם למידה של הגוף, של התנהלות שלאחר האימון כבר נעשית "אוטומטית" ולא מודעת, שייכים למנגנון זיכרון שנקרא "הזיכרון הלא דקלרטיבי". לכן, הזיכרון למיומנויות הוא חלק ממנגנון הזיכרון הלא דקלרטיבי, ונשמר לטווח ארוך. הפעולות שנשמרות בזיכרון זה הן פעולות שאנחנו רוכשים באימונים רבים וחזרתיות רבה, כמו למשל כתיבה נכונה של האות א' בדפוס ובכתב, והשליפה שלהן, לאחר שנלמדו - היא כמעט ולא מודעת. נסו לשרבט שיר על דף. האם השקעתם מחשבה בעיצוב האותיות, או שזה נשלף באופן טבעי? כעת הסתכלו על ילדי גן חובה או ילדים שעולים לכיתה א' ומתרגלים כתיבה. כמה מאמץ הם משקיעים על מנת לצייר את האות בצורה נכונה? אלה הם בדיוק המאפיינים של תחומי הידע שנכנסים לתוך הזיכרון למיומנויות. זהו ידע שנלמד עם הגוף, בהפעלת מערכות חושים שונות עם דגש על המערכת המוטורית, ועם אימונים רבים עד שהידע נרכש במלואו ובצורה מדויקת - ברמה המוחית, עד שנוצרים הקשרים המדוייקים בין הנוירונים במוח, שמהווים את הרשת שמייצגת את הפעולה אותה למדנו, במוח. בעתיד - אפשר ליישם את הידע הזה תמיד, ולרוב היישום שלו נשלט ישירות על ידי מנגנון הזיכרון הזה, כלומר הפעלה של אותה רשת נוירונים, מבלי שבכלל נשים לב אליו. מדוע הזיכרון למיומנויות משמעותי במיוחד אצל ילדים? אצל ילדים, מערכת הזיכרון הדקלרטיבי לא יציבה ומפותחת כמו אצל מבוגרים, ויש הבדלים משמעותיים בין זיכרון דקלרטיבי של בני 8 לבין זיכרון דקלרטיבי של בני 12 - בקצרה, בני 12 זוכרים הרבה יותר טוב עובדות וידע שזוכרים על ידי שינון, לעומת בני 8 (DiGiulio et. al., 1994). כלומר, אם תנסו ללמד בני 8 מידע שנרכש דרך שינון - כמו מתי הסתיימה מלחמת העולם השניה, מי היה נפוליאון, וכדומה - היכולת שלהם לשנן את המידע הזה מבחינה התפתחותית, נמוכה לעומת בני 12, אצלהם מבני מוח מסוימים הבשילו והופכים את הלמידה הדקלרטיבית, הקשורה לשינון, לקלה יותר. אז מהי הדרך המועדפת ללימוד ילדים מתחת לגיל 12? הזיכרון למיומנויות, זה שעוזר לילדים ללמוד לרכב על אופניים? הוא מתייצב ומתפקד במיטבו הרבה הרבה יותר מוקדם אצל ילדים. יתרה מזאת - עד גיל 12, כל למידה שנעשית באופן פרוצדורלי (ע"י חזרתיות ואימון) נעשית הרבה יותר טוב לעומת אצל מבוגרים! אז אם לא למדתם לרכב על אופניים עד גיל 12, ותלמדו רכיבה על אופניים סביב גיל 30 כשאתם הורים במקביל לילדיכם הקטנים - הם ילמדו הרבה הרבה יותר מהר. הנה קטע וידאו על ניסוי מעניין שעשה אבא: הוא וילדו ידעו לרכב על אופניים. הוא בנה אופניים הפוכות, שפונות ימינה כשמטים את הכידון שמאלה, ולהיפך, ולימד את עצמו ואת בנו לרכב עליהם. מי לדעתכם למד מהר יותר? https://www.youtube.com/watch?v=MFzDaBzBlL0&vl=en חזרתיות על סמלים, לדוגמה על אותיות וספרות, היא למידת מיומנויות. היא מאפשרת ערוץ כניסה לזיכרון המיומנויות, שהוא הזיכרון הפעיל ביותר אצל ילדים.

מדוע חשוב להרחיב את הידע הפרוצדורלי אצל ילדים? דמיינו לעצמכם שהתעוררתם בבוקר לעולם הפוך. האופניים בעולם הזה, הן כמו האופניים שתוארו למעלה - כשפונים ימינה, הן מסתובבות שמאלה, ולהיפך. הנהיגה בעולם הזה - היא כמו באנגליה - הפוכה למה שאנו מכירים. כדי להשתמש במים חמים -מסובבים את הברז ימינה. קרים - שמאלה. במספריים משתמשים ביד שמאל (ולשמאליים שביניכם - אתם מתעוררים לעולם שבו גוזרים ביד ימין). הסכין מוחזקת ביד ימין, והמזלג - בשמאל. וכו' וכו' - הכל הפוך. עד כמה אתם מרגישים פנויים לעבוד? ועד כמה אתם מרגישים פנויים לרכישת ידע חדש? סביר להניח שמעט מאוד. אילו מכם שבאמת התנסו בנהיגה בצד ההפוך בארצות שבהן זה נהוג - יודעים בוודאי לשחזר את התחושה של הנהיגה בפעם הראשונה. האם הייתם פנויים לסמול טוק בזמן הנהיגה? קשובים לרדיו? סביר להניח שמעט מאוד. כאשר פרוצדורה (פעולה) מסויימת היא חדשה לנו, המוח צריך להשקיע משאבים קוגניטיביים רבים על מנת ללמוד אותה. במיוחד פעולה שקשורה ללימוד מיומנויות - דרושות חזרות רבות עד שהיא מתקבעת. וכל חזרה כזאת, דורשת משאבים קוגניטיביים. לכן, מעבר לכך שמנגנון הלמידה ליומנויות הוא מנגנון הלמידה המפותח יותר אצל ילדים, ככל שנלמד אותם יותר ויותר ידע מיומנויות - לקשור בעצמם את השרוכים, לשטוף ידיים לאחר שימוש בשירותים, לרכב על אופניים, לכתוב - ועוד ועוד, נפנה אותם לרכישת ידע חדש. כשילד יודע לשרוך את נעליו בעצמו - הוא יכול למהר בשמחה לאימון כדורגל ולא לתת לחלק של נעילת הנעליים לעכב אותו יותר מדי. ולכן, למידה של פעולות פרוצדורליות חשובה כדי לפנות את המשאבים הקוגניטיביים של המוח, ללמידה של אמצעים נוספים. באופן הזה, אנחנו ממשיכים להרחיב את בסיס הידע של ילדים ולחזק אותו. ולבסוף, כל ידע שנרכש - בפרט ידע מיומנויות - מגדיל את מידת העצמאות של הילד, מחזק את הביטחון שלו ביכולותיו ובעצמו, ולכן גם מחזק אותו מבחינה רגשית.

במאמרים נוספים, למשל המאמר על חשיבות הכתיבה, אסביר כיצד הזכרון למיומנויות משמעותי במיוחד אצל ילדים קטנים.