מדוע ילדים בוחרים לחזור שוב ושוב לאותו המשחק?

הורים רבים שואלים ולעתים אף מודאגים, איך ייתכן שאותו משחק, באותו האופן תמיד, נבחר שוב ושוב על ידי ילדיהם. זו יכולה להיות בובה שתמיד מקבלת את אותו הטיפול באותו הסדר - הילד מאכיל אותה, ואז משכיב אותה לישון, ואז מחתל אותה. זה יכול להיות מירוץ מכוניות שתמיד מתנהל באותו האופן - המכונית האדומה מתחילה במירוץ במקום הראשון, אך לאט לאט המכונית הצהובה והמכונית הירוקה עוקפות אותה - אבל בסוף היא מקבלת כוחות ומצליחה למרות הקשיים להגיע למקום הראשון. זה יכול להיות משחק דמיוני עם ההורים או החברים בני אותו הגיל - אני שוטר ואני צריך לתפוס אותך, אתה השודד הרע, או אנחנו כלבלבים עזובים ועכשיו אתם ההורים שמצאו אותנו. "למה הם לא משנים את התוכן?" "למה הוא לא בוחר סוף סוף במשחק אחר?" "איך לא משעמם לה לשחק שוב ושוב את אותו הדבר?" - אלה הם רק חלק מהשאלות שהורים מעלים כלפי העניין הלא רגיל (בעיניהם), ובו ילדיהם בוחרים שוב ושוב באותו המשחק ובאותו האופן לשחק אותו. מדוע ילדים בוחרים לשחק באותו המשחק שוב ושוב? מאין מגיע הצורך הזה, ואת מה הוא משמש? בתוך המשחק ישנו נרטיב - סוג של סיפור, עלילה. למשל, במירוץ המכוניות שתואר למעלה - המכונית האדומה כמעט והפסידה, ואז בדרך פלא התגברה על הקשיים. הבובה מקבלת סדרת טיפולים קבועה מראש ומסודרת. השוטר הוא בעל תפקיד אכיפת החוק, והשודד פורע חוק - ועל השוטר לתפוס אותו. הנרטיב הוא עלילה, ידועה מראש, ובעיקר - נמצאת בשליטתו המלאה של הילד. ועכשיו - הפסקה קטנטנה לצורך המחשה: כמה פעמים, אחרי ויכוח לא מוצלח עם מישהו (חבר, מוכר, מישהו שעיצבן אותכם בכביש..) מצאתם את עצמכם מגלגלים את אותה סיטואציה של ויכוח בראש, ואומרים ומדמיינים לעצמכם - "אם רק הייתי אומר לו ש..ככה וככה... ואילו רק הייתי מתנהג אחרת... הייתי צריך לומר לו ... ואז הוא היה רואה...". בעצם, החזרתיות על הסיטואציה במוחנו, מאפשרת לנו לבצע עיבוד רגשי - להציף את הרגשות שעלו בנו בסיטואציה ולחשוב על מענה או התנהגות אפשרית ממקום שקול, רגוע ובשליטה. באמצעות משחק, ילדים מעבדים סיטואציות שונות שקרו להם, ואת תחושותיהם לגביהם. לדוגמה, ילד שנכח בסיטואציה בה ילדה נפלה בגן, ועברו מספר רגעים של בכי רם לפני שהצוות הבחין וטיפל בה. אותו ילד יכול לדוגמה לשחזר את המקרה שוב ושוב לאורך זמן באמצעות משחק, ולשנות את התסריט שלו - במשחק הזה, הילדה הנפצעת מקבלת עזרה מיידית ומהירה. בעצם, הילד המשחק משנה את המציאות החיצונית שהתרחשה, באופן שתואם לרגשות ולרצונות שלו, בתוך המשחק. משחק של שודדים וגנבים, למשל, יכול להיות עיבוד רגשי אל מול ההבנה שישנה אפשרות לשמור על החוקים, וישנה אפשרות שלא. כלומר, המשחק מאפשר לילדים להיות בשליטה בתסריט המקורי של מה שקרה, לשנות אותו, וגם להתנסות בתפקידים שונים במשחק שאין הם יכולים למלא באמת במציאות. בנוסף, לחזרתיות במשחק יש יתרונות נוספים: חיזוק תהליכים נוירולוגיים במוח המשמשים ללמידה, הגדלת יכולת הריכוז, חיזוק מיומנויות שונות מעצם התרגול החוזר שלהן, שיפור יכולת ההבחנה - על ידי חזרתיות על פעולות ניתן להבחין בדומה ובשונה בין המקרים החוזרים, הסיטואציות המשוחזרות והמעובדות יכולות להיות חיקוי כמעט ישיר של המציאות, של מקרים חד פעמיים שקרו במהלך היום או השבוע, של דפוסים שחוזרים על עצמם, ולעתים - גם של אירועים טראומטיים. החזרתיות על המשחק והתסריט, מאפשרת לילד לעבד ולשלוט במציאות שבתוך המשחק, ולחוות אותה - ובכך לעבד את רגשותיו. חשוב לציין שכל ילד שונה וחווה את חוויותיו באופן ייחודי לעצמו. יתכן מאוד שמול אותה חוויה חיצונית שקרתה - שני ילדים ויותר יפנימו ויעבדו אותה מבחינה רגשית בצורה שונה לגמרי. ייתכן שילד אחד יגיב אליה ברגישות רבה יותר, לעמת ילד אחר שהיה נוכח באותה החוויה, אך היא השפיעה עליו פחות מבחינה רגשית - וזה יתבטא במשחק שונה אצל שניהם. בהקשר זה, מעניין לספר על חוויות של מטפלים במשחק שטיפלו בילדים שהיו בגן הקרוב למגדלי התאומים, בעת שהתרחש אסון התאומים. כל הילדים נכחו באותה סיטואציה דרמטית, טראומטית וקשה של התרסקות המטוס אל תוך הבניין. מטפלים במשחק שטיפלו בהם ראו, כי כל ילד מעבד את הסיטואציה בצורה שונה. ילד אחד בנה מגדלים וסביבם חומות עבות של הגנה. ילדה אחרת בנתה ושברה את המגדלים ללא הרף. וילד נוסף מיקם עוד ועוד אמבולנסים ליד המגדלים[*]. מהן נורות האזהרה בחזרתיות במשחק? ישנן תסמונות והפרעות שונות, שמתאפיינות בהתנהגות חזרתית שיכולה להתבטא גם במשחק חזרתי. גם מצבים רגשיים טראומטיים יכולים להתבטא במשחק חזרתי ויש צורך בטיפול בהם מעבר למשחק עצמו. דוגמה לנורות אזהרה הקשורות למשחק חזרתי:

• כאשר התוכן החזרתי אלים מיני או אינו תואם גיל

• כאשר הילד באופן תדיר מסרב לעזוב את המשחק, גם למען פעילויות שגרתיות קבועות כמו ארוחת בוקר (במיוחד בגן): כלומר מעדיף לדלג על ארוחת הבוקר באופן קבוע ולהתמקד באותו המשחק

• בעת שיח עם ילדים נוספים - הילד מתעסק באותם נושאים שוב ושוב ומדבר עליהם, ללא קשר לשיח הקבוצתי

• לעולם אינו מתיר לאף אדם נוסף לגעת בצעצועים הקשורים למשחק שאותו הוא משחק שוב ושוב

באם אתם חושדים ומרגישים שישנו משהו לא תקין במשחק החוזר, אני מעודדת אותכם להקשיב לתחושת הבטן שלכם ולפנות לבירור נוסף אצל רופא ילדים או טיפת חלב, שיוכלו לייעץ ולהפנות אתכם בהתאם לצורך לאנשי מקצוע מתאימים להמשך אבחון. לסיכום, חזרתיות במשחק אצל ילדים בהתפתחות תקינה, מאפשרת עיבוד רגשי. כהורים, מומלץ לכבד את רצונו של הילד לחזור על אותו המשחק ואותם התכנים, ולאפשר לו לשחק בהם כאוות נפשו. אני ממליצה לכם להקדיש זמן להתבוננות על משחקו של הילד, במיוחד כשמדובר במשחק חוזר, ולראות אילו נרטיבים עולים שם, ומה הילד מספר דרכו. [*]תודה לד"ר סוזי קגן על הדוגמה והעלאת דוגמאות נוספות